החלטה בתיק עע"ם 6923/13 - א'

           בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו מיום 29.8.2013 של בית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה (כב' השופט ר' שפירא) בעת"מ 36735-05-13, בגדרו נדחתה עתירה שהגישה המבקשת ונקבע כי, ככל שהיא עומדת על טענותיה, עליה להגיש עתירה חדשה עד למועד שנקבע.

רקע והליכים קודמים

1.        למבקשת ניתן היתר בניה להקמת מתקנים פוטו-וולטאיים לייצור חשמל על גג מפעל באזור התעשייה קיסריה. כעולה מפסק דינו של בית משפט קמא, מאחר שהקרקע עליה ממוקם המפעל אינה נמצאת במרחב התכנון של ועדה מקומית כלשהי, הסמכות בנושא היטלי השבחה בנוגע לקרקע זו נתונה בידי המשיבה. למבקשת הוצאה הודעת שומה על היטל השבחה בסך של 1,175,000 ש"ח. המבקשת הגישה ערר על הודעה זו, ולאחר שיושב ראש ועדת הערר קבע כי לוועדה אין סמכות לדון בערר על החלטת המשיבה, הגישה המבקשת עתירה מינהלית (עת"מ 16220-02-12; להלן: העתירה הראשונה) בה טענה כלפי עצם חיובה בהיטל השבחה וכן בעניין גובה ההיטל. הדיון בעתירה זו הותלה לאחר שהצדדים הסכימו לפנות לשמאי מכריע אשר "ידון בהיבטים השמאיים שבמחלוקת שאינם נוגעים לעצם החיוב בהיטל השבחה". השמאי המכריע קבע בחוות דעתו כי במקרה דנא כלל לא קמה חבות בהיטל השבחה, אך בד בבד ציין כי אם תדחה קביעתו בעניין זה, סכום היטל ההשבחה במקרה דנא עומד על 945,000 ש"ח. נוכח האמור בחוות דעתו של השמאי המכריע, ביקשה המבקשת למחוק את עתירתה. בית המשפט (כב' השופט א' קיסרי) קיבל את הבקשה ודחה את בקשת המשיבה לדון בעתירה בשל הסוגיות העקרוניות העולות בה בהסבירו, כי אין לו סמכות "לכפות" על המבקשת לעמוד על עתירתה.

2.        לאחר שניתן פסק הדין בעתירה הראשונה, פנתה המשיבה למבקשת בדרישה לתשלום היטל ההשבחה (על-פי האמור בחוות דעתו של השמאי המכריע). הוסבר, כי מאחר שטענות המבקשת נגד עצם החיוב בהיטל לא נדונו על-ידי בית משפט ומאחר שהשמאי המכריע לא היה מוסמך להכריע בסוגיות משפטיות, הרי שהחיוב בהיטל ההשבחה עומד בעינו. מסיבה זו סירבה המשיבה להשיב למבקשת את הערבות הבנקאית שהפקידה בידיה כבטוחה לתשלום היטל ההשבחה. בעקבות האמור הגישה המבקשת עתירה נוספת (להלן: העתירה השנייה) שבה עתרה להשבת הערבות הבנקאית ולכך שייקבע כי היטל ההשבחה בגין היתר הבנייה עומד על 0 ש"ח.

           בפסק דינו מיום 29.8.2013 דחה בית משפט קמא את עתירת המבקשת בקבעו, כי קביעת השמאי המכריע בשאלה כלום קמה למבקשת חבות בנסיבות העניין מבוססת על שורה של קביעות משפטיות שאינן בתחום סמכותו. נקבע, כי בנסיבות העניין ראוי שהשאלות המשפטיות הנוגעות לעצם חבותה של המבקשת בהיטל השבחה ידונו על-ידי בית משפט לעניינים מינהליים במסגרת עתירה חדשה, שכן המבקשת נמנעה מלטעון לגופן של שאלות אלה במסגרת העתירה השנייה. בהקשר זה נקבע, כי המבקשת תוכל להגיש עתירה מינהלית חדשה עד ליום 31.10.2013, ושאם לא תעשה כן יראו בה כמי שזנחה את טענותיה בהקשר זה. באשר לערבות הבנקאית נקבע, כי משזו ניתנה לשם הבטחת תשלום היטל ההשבחה, ומשטרם הוכרעה שאלת עצם החבות, הרי שאין מקום, בשלב זה, להשיב את הערבות למבקשת. כן נאמר, כי לשם הגשת העתירה החדשה יהיה על המבקשת להאריך את תוקף הערבות הבנקאית.

           כלפי פסק דינו של בית משפט קמא הגישה המבקשת את הערעור דנא ובצדו בקשה לעיכוב ביצוע.

הבקשה ותגובת המשיבה

3.        ראשית מבהירה המבקשת, כי היא פעלה בהתאם להנחיותיו של פסק הדין נשוא הערעור והגישה לבית המשפט לעניינים מינהליים, לשם הזהירות, עתירה חדשה (להלן: העתירה השלישית) אשר הדיון בה נקבע ליום 14.3.2014. יחד עם זאת טוענת המבקשת, כי אין מקום לקיים דיון בעתירה זו טרם יוכרע ערעורה, בין היתר, מאחר שאין מקום לקיים שני הליכים סותרים באותו עניין ומאחר שייתכן שהעתירה תתייתר ככל שערעורה יתקבל. לטענת המבקשת, "הדרך ההגיונית המתבקשת" היא להאריך את המועדים שנקבעו בפסק דינו של בית משפט קמא, כך שיתאפשר לה להגיש עתירה בעניין השאלות המשפטיות הנוגעות לעצם חבותה לאחר שיינתן פסק הדין בערעור וכך גם לעניין מועד הפקדת הערבות הבנקאית (במידה וערעורה יידחה). עוד טוענת המבקשת, כי למשיבה לא ייגרם כל נזק אם תתקבל הבקשה וכן כי אין בקבלת בקשתה כדי להקנות לה זכויות יתר.

           המשיבה מתנגדת לבקשה. נטען, כי בעתירה השלישית מתעוררת השאלה המהותית באשר לעצם חבותה של המבקשת בהיטל השבחה, ואילו בערעור שתלוי ועומד בבית משפט זה מתעוררת שאלה כללית יותר הנוגעת להיקף סמכויותיו של השמאי המכריע, ולכן דווקא דיון בשאלה המהותית של עצם החבות עשויה לייתר את הדיון בערעור שהגישה המבקשת. עוד טוענת המשיבה, כי ראוי שבית משפט זה ידון בערעורה של המבקשת כאשר בפניו תשתית רחבה, ככל שניתן, באשר למחלוקות השונות בעניין חיובה של המבקשת בהיטל השבחה. 

דיון והכרעה

4.        לאחר העיון בבקשה ובתגובת המשיבה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

           כידוע, ככלל אין הגשת ערעור מצדיקה את עיכוב ביצועה של ההחלטה נשוא הערעור. עם זאת, ניתן יהיה להורות על עיכוב ביצוע ככל שעלה בידי המבקש להראות שלערעורו סיכויים טובים להתקבל וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו (ראו, למשל, עע"ם 1303/03 אלגדפון שרותי תקשורת בע"מ נ' בזק - החברה הישראלית לתקשורת בע"מ (3.3.2003)).

5.        באשר לסיכויי הערעור, בלי שאביע עמדה נחרצת ובגדרי הבחינה הלכאורית הנדרשת בשלב זה, נראה כי אלה אינם גבוהים. כפי שציין בית משפט קמא בפסק דינו, מעבר לכך שסמכויותיו של שמאי מכריע, בהקשרים הנדונים בערעור דנא, מוגדרות בחוק, הרי נראה שבמסגרת העתירה הראשונה הוסכם כי הפנייה לשמאי המכריע תעשה לשם הכרעה בשאלה סכום ההיטל. סבורני, כי בנסיבות אלה ואך לצורך הכרעה בבקשה שלפניי, ניתן לומר כי בפני המבקשת ניצבת משוכה גבוהה, ולכן אין בשיקול זה כדי להטות את הכף לעבר קבלת בקשתה.

6.        נראה, כי גם שיקול מאזן הנוחות אינו נוטה לעבר קבלת הבקשה. ראשית, וזה עיקר בעיניי, המבקשת כלל אינה טוענת בבקשתה לנזק מיוחד או בלתי הפיך שעלול להיגרם לה ככל שתדחה בקשתה וכל שנטען הוא "לבזבוז זמן שיפוטי יקר" אם יתקיים דיון בשתי הערכאות, ולכך שעלולות להתקבל החלטות סותרות בערכאות השונות. שנית, מעבר לכך שלשם מניעת 'בזבוז הזמן השיפוטי' אין הכרח לעכב את ההליכים שעתידים להתקיים במסגרת העתירה השלישית דווקא, נראה כי יש גם טעם רב בטענת המשיבה לפיה יש מקום לדון תחילה בעתירה השלישית, שכן במידה וההכרעה בעתירה זו לא תייתר את הדיון בערעור, הרי שאז "תונח בפני בית משפט זה תשתית רחבה לעניין המחלוקות השונות". לשון אחר, בפי המבקשת מספר טענות כלפי עצם חיובה בהיטל השבחה: חלק מטענותיה הועלו במסגרת העתירה השלישית והן נוגעות לשאלות משפטיות שבבסיס קביעת החבות. טענות אלה טרם הוכרעו על-ידי הערכאה המבררת. למבקשת טענות נוספות, הנוגעות להיקף סמכויותיו של השמאי המכריע. טענות אלה הועלו במסגרת העתירה השנייה ונדחו, והועלו שוב במסגרת הערעור דנא. אם תתקבל בקשת המבקשת, עלול להיווצר מצב שבו בית משפט זה יידרש לדון ב"מקטעי" טענות של המבקשת באשר לעצם חיובה בהיטל השבחה. דחיית בקשתה, לעומת זאת, עשויה להביא לתוצאה, שלגישתי היא עדיפה, שעל-פיה בעת הדיון בערעורה של המבקשת תונח בפני ערכאת הערעור תשתית משפטית ועובדתית רחבה, ככל שניתן, במחלוקות שיוותרו בין הצדדים (זאת, כמובן, ככל שלאחר ההכרעה בעתירה השלישית המבקשת תעמוד על ערעורה). נראה, כי מצב דברים זה אפשרי גם לנוכח לוחות הזמנים הקבועים בהליכים השונים, שכן הדיון בעתירה המינהלית נקבע ליום 14.3.2014 ואילו הדיון בערעור בבית משפט זה נקבע בשלב זה ליום 22.9.2014.

          ניתן להקביל את המצב שנוצר בענייננו למצב בו הערכאה המבררת מפצלת את הדיון בתביעה נזיקית בין הדיון בשאלת החבות לבין הדיון בשאלת הנזק, ולאחר קביעת החבות, ובטרם נקבעה שאלת הנזק, מבקש הנתבע להשיג על הקביעה בעניין החבות ולעכב לשם כך את הדיון בשאלת הנזק. במצבים אלה נקבע תכופות כי אין מקום לקבלת הבקשה לרשות ערעור ויש לאפשר לערכאת הערעור "לברר את ההשגה בעניין זה, ככל שזו עודנה אקטואלית, בגדרו של הליך ערעורי אחד, על כלל פסק הדין" (רע"א 6601/13 דולב חברה לביטוח בע"מ נ' שוורץ (20.1.2014)). כך גם בענייננו - כאשר בפי המבקשת מספר טענות כלפי עצם חבותה בהיטל השבחה, ראוי שכלל טענותיה בעניין זה יתבררו ויוכרעו תחילה על-ידי הערכאה המבררת, כך שבפני בית משפט זה תימצא תמונה עובדתית ומשפטית מלאה בבואו להכריע בפרשה, כאמור, ככל שהערעור עודנו יהיה אקטואלי (והשוו גם לעע"ם 8858/13 הוועדה המיוחדת לפי חוק יישום תכנית ההתנתקות נ' גולדשמיט, פסקה 7 (30.1.2014)). מעבר לכך, יפים לענייננו דברי השופטת מ' נאור בפסקה 19 להחלטה ברע"א 732/05האפוטרופוס הכללי נ' סלמה (4.1.2007):

"איני סבורה שבנסיבות העניין שלפנינו עדיפה וצודקת הכרעה משפטית עקרונית בבית המשפט העליון (שעשויה לייתר דיון עובדתי בבית משפט השלום) מאשר הכרעה עובדתית בבית משפט השלום (שעשויה לייתר הכרעה משפטית בבית המשפט העליון)".

7.       סוף דבר, בנסיבות המקרה ובשקלול שיקולי סיכויי הערעור ומאזן הנוחות, אין מקום לקבל את הבקשה והיא נדחית. המבקשת תישא בהוצאות המשיבה בסך 7,500 ש"ח.

          ניתנה היום, ‏ג' באדר א התשע"ד (‏3.2.2014).